משמורת ילדים בהליך גירושין

חשוב לדעת כי ככלל, הפסיקה בנושא משמורת ילדכם או ההסכמה אליה הגעתם בנושא המשמורת, ניתנת לשינוי ואיננה עובדה סופית ובלתי הפיכה.

כל אחד מההורים יכול בכל זמן נתון לתבוע שינוי במשמורת, בהסדרי הראיה או בשניהם גם יחד, וזאת עקב סיבות שונות כגון : טובת הילד, רצון הילד, שינוי נסיבות מהותי וכו'

משמורת משפטית - מהילדים לא מתגרשים ועל כן, הוריו הביולוגיים של הילד הינם האפוטרופוסים הטבעיים שלו וגם לאחר פירוד של ההורים, הם נשארים האפוטרופוסים לקטין, תוך שמירה ודאגה לצרכיו, חינוכו, עתידו ושלומו. לאחרונה קבע בית המשפט כי גם הורה שאיננו משמורן יכול להגיש תביעה בשמו של הקטין וזאת מתוקף העובדה כי " האב הוא האפוטרופוס הטבעי והחוקי של הילד ולפיכך יש לו זכות לפתוח בשמו בהליכים משפטיים" ר' תמ"ש 55493/06.

המושג משמורת פיזית מתייחס למקום מגוריו הקבוע של הילד, לרוב מוגדר עבור הקטין הורה יחיד עליו ניתנת החזקה על הקטין, הביטויים השגורים לחזקה זו הינם: "חזקה על הילד" ו/או "משמורת ילדים". באפשרות בני זוג העומדים בפני גירושין, לקבוע בהסכם הגירושין גם את נושא משמורת הילדים, הסכם זה טעון אישור בית המשפט אשר יעניק לו תוקף של פסק דין, רק לאחר בחינה מדוקדקת על פי עיקרון טובת הילד. בהעדר הסכמה בן ההורים, יקבע בית המשפט ו/או ביה"ד למי תינתן המשמורת. עד לפני זמן לא רב, נהוג היה כי ילד מתחת לגיל 6 יגדל אצל אימו וזאת בהעדר טעמים מיוחדים המעידים על כך שהאם איננה כשירה לגדל את הילד. ועל פי רוב החיל בית המשפט את חזקת הגיל הרך –חוק הקובע חזקה לפיה ילד מתחת לגיל 6, יגדל אצל אימו.ואולם בשנת 2005 פורסמו המלצות "ועדת שניט". ונקבע כי יש לבטל את הוראת חזקת הגיל הרך וליצור שוויון משפטי בתחום.ולבטל חזקת הגיל הרך. כלומר המצב בו המשמורת על ילד מתחת לגיל 6 נמסרה "אוטומטית" לידי האם לא ימשיך להתקיים. ואכן ניתן להבחין בניצני שינוי המגמה והתפיסה בפסיקות ובהחלטות שניתנו לאחרונה..

עקרון טובת הילד הפך אבן יסוד בבואם של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים, לקבוע למי נתונה המשמורת והחזקת הילדים וזאת בנוסף ובהתאם להמלצות תסקיר הסעד אותו תערוך פקידת הסעד המתמנה ע"י בית המשפט. בהעדר הסכמה לקביעות תסקיר הסעד, או במידה ובית המשפט מוצא לנכון ימונה מומחה מטעם בית המשפט על מנת לערוך בדיקת מסוגלות הורית להורים.

רצון הילד מהווה את אחד השיקולים להכרעת בית המשפט וזאת כאשר הילד על פי גילו ואישיותו מסוגל להבין ולשפוט בעצמו בנוגע להעדפותיו. על פי רוב ובאופן כוללני נוטים בתי המשפט לראות בילד מגיל 13 כילד בעל שיקול דעת, המסוגל להביע את רצונותיו באופן מושכל, חופשי ואמיתי.
לעיתים גם לאחר שבית המשפט נתן לאחד הצדדים משמורת על הילד, מתקיימת בפועל משמורת משותפת של שני ההורים על הילד, זוהי משמורת משותפת דה –פקטו. זהו הסדר לא רשמי בעיקר בשל החשש המשפטי, כי הצד שאיננו משמורן יעשה בו שימוש בלתי רצוי. משמורת משותפת מכוח הסדר או פסיקה עדיין איננה שכיחה במקומותנו, אך המגמה המצטיירת מוכיחה עלייה בשימוש במושג זה.

השימוש במושגים הורות משותפת או אחריות הורית משותפת, מכיל או מגלם בתוכו את ליבת הרעיון של המשמורת המשותפת. זהו הסדר המחלק בין שני ההורים במשותף את גידולם של הילדים והטיפול בהם כאשר ההורים נוטלים וחולקים אחריות משותפת על הילדים.

** הטקסט כתוב בלשון זכר אך מתייחס לשני המינים

*** דברי ההסבר המפורטים לעיל פורטו באופן חלקי וכללי ובשום מקרה אין לראות בהם את נוסח החוק.

**** הכתוב לעיל לא מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי, ובכל מקרה מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני משפחה לצורך קבלת ייעוץ בדבר זכויותיכם ע"פ הדין

 
info@ofraabulafia-law.com
משרד: המלאכה 2/א, איזור התעשיה, רעננה
טלפון: 09-7743406 פקס: 09-9708018